חובת התשובה מפרש בתורה, שנוי בנביאים ומשלש בכתובים. וכל חכמי ישראל די בכל דר ודר, ראשונים ואחרונים, חדשים עם ישנים, כלם מכריזים על התשובה, כמו שבא מפרש בתלמוד ומדרשים וכל ספרי מוסר ויראת השם. מי האיש החפץ חיים ישקד עליהם יום יום ויכנסו דבריהם באזניו לשמר ולעשות ולקים דרכי התשובה. כי באמת אמרו שהעקר הגדול לכנס לדרכי התשובה הוא למוד התורה, שילמד דינים הנצרכים וספרי מוסר ויראת השם. וכל הקרב הקרב אל משכן השם, בתי מדרשות ללמד או לשמע בלמודים, הוא קרוב יותר אל השם, והולך ומתקרב מדי יום ביום הלוך וגדל ביהידות, הלוך ושוב בתשובה. וכל הרחוק מן התורה, הוא רחוק מן השם יתברך, מדי יום יום הלוך וחסור עד שדש בעברות ונעשות לו כהתר, אי מטעם דלא ידע דיני התורה, ואוסר את המתר ומתיר את האסור, ואפלו ידע את האסור אינו יודע חמר שבו. וכמו שפרשו המפרשים על הפסוק (בראשית ו ה) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. רק הוא מעוט, היצר הרע ממעט ומקטין העברה בעיניו. ואי מטעם דכיון שעבר עברה ושנה בה נעשה לו כהתר, באפן שדרך איש כסיל ישר בעיניו, עד שאם יאמרו לו שיעשה תשובה, אמר יאמר, מה נמצא בי עול שאעשה תשובה,
ומה הוא תשובה, ואיך נעשה תשובה, ומתוך כך הכסיל בחשך הולך, ומרעה אל רעה יוצא, עד שיצא מן העולם, הלוך ילך ובכה לבאר שחת רחמנא לצלן:
לא כן השוקד ללמד או לשמע בלמודים, הולך אל חכמים יחכם (משלי יג כ), ויודע מה הוא אסור וחמר שבו, שאפלו על עברה קלה חשוב ככופר בעקר, שהרי הוא מורד במלכות בפני המלך הגדול הגבור, אים ונורא, אשר מלא כל הארץ כבודו, והוא משגיח על כל מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו, אין שום דבר נעלם ממנו, ויודע הקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב לצדיקים וענש רע ומר על כל עברה, אפלו קלה שבקלות, ומדקדק כחוט השערה ואינו מותר כלום, והענש הוא גדול מאד מאד עד כדי שאמרו שאם יסבל כל ימי חייו יסורין כיסורין של איוב, אינו כלום נגד מה שעוברת נפש החוטאת ביים המיתה, ויום המיתה אינו כלום נגד מה שעובר בעולם הבא ענשים קשים ומרים, מינים ממינים שונים, עד שמשפט רשעים בגיהנם, אף על פי שהוא קשה מאד כמפרש במדרשים ועברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, שמורידין נהרי נחלי דמעה, אף על פי כן אינו כלום נגד שאר דינים וגלגולים וכף הקלע וכדומה. וכל קבל דנא מרבה מדה טובה, שכר מצות רב מאד, וכמו שכתבנו לעיל בערך שמיעה וערך שכר:
ובקרא איש יהודי ספרי הקדש, בעיניו יראה כי אשר לא יחשב לו עוון, הוא עוון פלילי, וחרדה ילבש, ושב ורפא לו. וכן ידע המצות על ברין, וכיצד סדר עבודה לאל יתברך שמו, וסגלת התורה שהיא תבלין ליצר הרע, עד שאמרו (קדושין ל ב) אם פגע בך האי מנול משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, באפן שגדולה תורה שהיא מוציאה את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים. והשונה הלכות ומוסר בכל יום, או שומע שהוא כקורא, מבטח לו שהוא בן העולם הבא, שהמאור שבה מחזירו למוטב. ועל כן תקנו לנו רבותינו זכרונם לברכה בתפלת שמונה עשרה השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. דאי אפשר לתשובה שתתקים בלי קדימת עסק התורה:
וזאת תורת השב, כאשר יתעורר לבו לב טהור לשוב בתשובה, לא יפן מתחלה אל הסגופים והתעניות, רק מעט יתענה כפעם בפעם, או בענויים קלים על דרך שכתבנו לעיל בערך תענית, וישפך נפשו לפני השם שיעזרהו ויחתר לו חתירה מתחת כסא כבודו להחזירו בתשובה. ובתחלה יעזב רשע דרכו הרעה וידרש מפי ספרים ומפי סופרים את חקי האלהי''ם ואת תורותיו, ואיזוהי דרך ישרה להתנהג במדות טובות והנהגות ישרות. ויתנהג בדרכי היהידות והישר ויהיה זריז לקים כל דבר טוב ואפלו מלי דחסידותא. יזהר וישמר מכל דהוא נדנוד עברה עד דכדוכה של נפש ולא יעבר, כדכתיב (דברים ו ה) ואהבת את ה' וכו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ואם ממונו חביב עליו, אפלו הכי יאהב את השם בכל ממונו ולא יעבר על דעת קונו, אפלו יצטרך להפסיד כל ממונו, ומאד אדם נכר בכיסו, החזק הוא בעבודת השם יתברך, הרפה, וכתיב (שה''ש א ג) על כן עלמות אהבוך, פרשו רבותינו זכרונם לברכה (ע''ז לה ב) על מות אהבוך. ככה יעשה ויתנהג זמן מה, עד שיתחזק ויהיה מבטח לו שלא ישוב עוד לכסלה בעזר משדי. ואז ילך אצל חכם צנוע וחסיד ובקי ברפואות הנפש, ויגלה לו מכאובי נפשו אשר עבר על נפשו המים הזידונים מיום הולדו, לא יכחש דבר ממנו, ויבקש מלפניו שירפאהו ויתקנהו בעצה טובה, ולא יסור מן הדבר אשר יגיד לו המורה ימין ושמאל, כאשר לא יסור החולה מצווי הרופא, ואז החכם יעשה כחכמתו וינחהו בעצתו. כי הן אמת שמפרש בספרי גורי האר''י ושאר מקבלים תקוני תשובה לכל עוון ולכל חטאת, מספר תעניות לפי החטא, ויש עוונות חמורים שמצריכים לישב בחמה בימות החמה, בין הנמלים, ובקרח, ולהתגלגל ערם בשלג בימות הגשמים, ומלקיות, וחרלים וכדומה. ודורשי חמורות אמרו שנוטריקון תשובה הוא תענית, שק, ואפר, בכי, הספד, וכן כתוב (יואל ב יב) שבו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד:
אבל אני אומר שבדור יתום זה, אם יארע שיבוא איש יהודי אצל חכם שיתן לו תקונים וילמדנו דרכי תשובה, ראוי לחוש לתקנת השבים, וספרים כאלה המדברים בתקוני התשובה, במספר תעניות וסגופים, אסור לקרותם בפני המון העם, כי בלאו הכי, הן בעוון, לא נמצא אחד מעיר שילך אצל חכם שילמדנו דרכי התשובה, כי חושב שאין בידו עוון, ואפלו יודע מרת נפשו שעברו על ראשו המים הזידונים עברות חמורות, חושב שבעזוב רשע דרכו סגי, והפורש מן החטא כקטן שנולד דמי, ולכן לא יבוא שום אדם לדרש אלהי''ם ולבקש תקוני תשובה, ומה גם אם ישמע שצריך לענות אדם נפשו בתעניות וסגופים קשים יתיאש מן הרחמים, כי יאמר, אם אתענה כל שנותי לא אספיק לכפר על רב פשעי ואם כח אבנים כחי, ומתוך כך אפשר שיאמר, אין לו תקוה וכאשר אבד אבד, וילך ויעשה מה שלבו חפץ. ומה גם שלפי האמת, לא כל הזמנים ולא כל האדם שוים, וכבר אמרו משם האר''י ז''ל, שהמעט שעושים בדורות הללו חשוב כהרבה שהיו עושים בדורות ראשונים, כי גברה הקלפה וכשל בעווננו כחנו. ואמרו בש''ס (חולין פד, א) אבא ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו, לוים ואוכלים, ואנן מה נענה, והרי אנו דומים למי שחיב חוב גדול ונשבר, ואין ידו משגת לפרע במשלם, תחנונים ידבר רש ומראה חשבונו עד שמתרצה בעל חובו להפרע במשך זמן, לחצאין, לשליש ולרביע כאשר תשיג ידו, כן אנחנו כלנו שבורין ואין אנחנו יכולים לצאת ידי חובותינו, רק את אשר בכחנו לעשות נעשה מעט מעט, לתקן את מעותנו במשך ימי חיינו, אולי יתעשת האלהי''ם לנו וימחל את כל חובותינו, אך בתנאי שכל אשר בכחנו לעשות נעשה ונקבל:
ואם המצא ימצא שיבוא איש הישראלי אצל החכם לדרש אלהי''ם ולבקש תקון על עוונותיו ופשעיו, לא יחמיר עליו מתחלה, רק אכל ושתה יאמר לו, רק השמר לך ושמר נפשך מכל דבר רע, ולשמר ולקים כל דבר טוב, וכשיתחזק וירגיל בזה זמן מועט, יתחיל לומר לו שצריך לתקן את מעותו, וזה יצא ראשונה, עבודה קשה ונסיון חזק, שאם יעמד בו, מבטח לו שיקים כל דרכי התשובה. והיא מה שאמרו (יומא פה, ב) שבעברות שבין אדם לחברו אין לו תקנה עולמית עד שירצה את חברו, ומי שיש גזל בידו אין תפלתו נשמעת (שמות רבה כב ג), ומי שאין תפלתו נשמעת אפלו בימים נוראים כלום תקנה יש לו, וגדולה מזו יש מי שרצה לומר, דמי שיש בידו עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר לו אפלו על עברות שבינו למקום:
ועוון הגזל הוא חמור מאד, שהגוזל את חברו אפלו שוה פרוטה, כאלו נוטל נפשו ודם זרעו, כדאיתא בשלחן ערוך (חו''מ סי' שנט סעיף ג). הנה כי כן, אשר נדבו רוחו רוח נכון לשוב אל בוראו, זה צריך לעשות ראשונה, והשיב את הגזלה אשר גזל ואת העשק אשר עשק, וירצה את חברו, ואת אשר הקניט בדברים יפיס עד שיתפיס חברו, ואחר כך ישוב אל בוראו ונרצה לו:
והן אמת כי דבר קשה מאד מכמה פנים, אחד מצד הבושה, כי כבשת גנב כי ימצא במחתרת, כן יבוש להשיב את הגזלה או לשאל מחיה, ועוד, קשה להשיב גזל הנאכל, ומשכחת לה שאם יבוא להשיב גזלות וחבלות מרבית שאכל וכדומה, אפלו אבנטו אינו שלו. ויש שאין ידו משגת לשלם הגזל אשר גזל והעשק אשר עשק ורבית שאכל וכדומה, אפלו אם ימכר עצמו ואת בני ביתו. ויש שגזל את הרבים, כגון על ידי משקלות חסרים, או שגזל מאנשים שאינו מכירם ואינו יכול להשיב, וכהנה מניעות יש, שעושה אותם היצר הרע כחומה גבוהה וכמחצה של ברזל, עד שחושב האדם שבלתי אפשר לשוב בתשובה. אבל האיש אשר נדבה רוחו לשוב אל בוראו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו, כאשר יאות לא ישוב מפני כל, ולפם צערא אגרא. שהרי אמרו (ברכות יב, ב) כל העובר עברה ומתביש, מוחלין לו על כל עוונותיו. ויאמין האדם באמונה שלמה, שכל מה שיתביש בעולם הזה, אינו אחד מני אלף אלפי אלפים מהבושה וכלמה שיבוש ויכלם לעולם הבא בפני בית דין של מעלה רבי רבבות מחנות קדושים, אוי ליה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלמה, ומוטב לו לאדם שיכלם בעולם הזה ונסלח לו, ואל יכלם לעולם הבא ויסבל ענשים קשים. ואם לא יעצר חיל להשיב את הגזלה כי קצרה ידו, יש תקנה על ידי שישאל מחילה, אבל אם יש לו, השב ישיב ולרוח גדול יחשב מה שישיב, כי עושה עשר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו (ירמיהו יז יא) ואחריתו יהיה נבל, וממון של אסור המערב עם ממון של התר, בא זה ומאבד את זה, אבל בהשיבו את הגזלה, ברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב):
ואם היא גזלה או גנבה שלא ידעו בה בעליה ולא נצטערו עליה, יוכל להשיב בלי ידיעת בעלים, על ידי הבלעה בחשבון וכדומה, ואף לרצותו אינו צריך, אבל אם צער חברו וחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו בין בכבודו, אינו נמחל לו עד שירצהו ואף אם הנחבל ימחל מעצמו ויעביר על מדותיו, וכמנהג העולם שאומרים בכל לילה הריני מוחל וסולח וכו', לא סגי בהכי, דנהי דמועיל הרבה, אבל על כל פנים חיובא רמיא עלה דאנש לעשות את מה שמטל עליו ולרצות את חברו. תדע, דהא מיתי בש''ס (יומא פז א) עבדא דרב, דהוה מהדר וממצי נפשה לההוא טבחא בכל מעלי יומא דכפורי כי היכי דלשאל מנה מחילה, ותהוה לה כפרה, שמע מנה דלא סגי כשימחל הנחבל מעצמו לחוד, ומה גם שאין אדם יודע אם מחל לו חברו, שעל הרב האומרים נסח הריני מוחל וסולח, אין פיהם ולבם שוים, ויש דלא מאי קאמר, והראיה, שביום שאחריו, הקפידה במקומה עומדת ביתר שאת. הנה כי כן, לא סגי בלי שאלת מחילה, ואם יקשה בעיניו להתביש עם חברו פנים אל פנים, יוכל לעשות על ידי שליח או על ידי כתב, כי באמת הכתיבה היא סמא טבא לכל הדבר הקשה לדבר מפני הבושה, יכתב ידו ולא יראו פניו עם שכנגדו. וישראל קדושים הם והם רחמנים, ובודאי שבבוא אחיו הישראלי לשאל ממנו מחילה, לא יהיה המוחל אכזרי, ותכף יתרצה למחל לו מחילה גמורה, כדי שלא יענש אחיו הישראלי בסבתו. ואם גזלה ישיב, לא יקבל ממנו, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו (ב''ק צד ב) הגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו, אין מקבלין מהם, והמקבל מהם, אין רוח חכמים נוחה הימנו:
ואם גזל את הרבים, או שאינו יודע את מי גזל וממון מי אכל, יש תקנה על ידי שיעשה צרכי רבים. ויש צרכי רבים שנעשים בכל דהוא, כגון במקום שיש טיט בדרך, להניח דף עץ או אבן וכדומה, כמה דברים יש שההוצאה מעוטה והתועלת רב, וצריך להיות רודף אחריהם, כי עושה אלה מתקן את אשר עות בגזל ואונאה שלא יוכל להשיב, וגם למצוה רבה תחשב, כי הוא רב חסד. ואם לא יוכל לעשות שום דבר מצרכי רבים, או שגזל את הגוים ואין ידו משגת להשיב, או שחיב להשיב את הגזלה ליתומים קטנים דלאו בני מחילה נינהו, באפן שאין לו תקנה, אפלו הכי לא יתיאש מן הרחמים, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, רק ישפך נפשו לפני השם שיעזרהו על דבר כבוד שמו, ויקבל עליו שכאשר תשיג ידו, יחזיר, וה' יראה ללבב וירחמהו עושהו:
ועל עברות שבין אדם למקום, מעט מעט יתענה כאשר יוכל שאת, ויתחיל במועט ויהיה מוסיף והולך לעשות כל אשר בכחו לעשות, תעניות וסגופים והפסקות, ושק ומלקיות וחרלים וכדומה, כל אשר יוסיף לעשות, יוסיף לטהר נפשו ולטהר את אשר פגם, דגמת הבגדים הצואים, שהכביסה מועטת מועיל להם, אבל כל אשר יוסיף לכבסם בנתר ובורית, יוסיפו להטהר ולהתלבן. ואפלו אם חושב שכבר תקן את מעותו, לא ימנע מענות נפשו לטהר כתמי עוונות ישראל כי כן משפט האוהב את השם אהבה אמתית, שאינו חושש על עצמו אלא על כבוד קונו, עד שאם היה נכנס תחת האפשר שיאמרו לו, שבמה שהוא מענה נפשו, אם ירצה שיתכפר לו מעוונותיו, אינו מתכפר לו אלא עוון אחד, ואם יתרצה שיתכפר בענויו עוונות חברו, יתכפרו שתי עוונות, יבחר שיתכפרו עוונות חברו כדי שיהא יותר טהרה ויותר נחת רוח למעלה. הנה כי כן, טוב לגבר שיתפלל על כללות ישראל, כדי להקל מצער השכינה וצער המשיח וצער כל העולמות, כי זה כל האדם:
ומה גם כי בדורות הללו דלונו מאד וחסרנו כל טוב, ואין אדם צדיק בארץ שיערב אל לבו לומר שתקן את מעותו ויצא ידי חובתו לגמרי, לו יחיה גבר שנין אלפין, כי אין רגע בלי פגע, ובכל יום מוסיף חדשים על ישנים, ואין אתנו יודע לכון בכונות ויחודים לתקן את מעותנו כדת מה לעשות בשקו ותעניתו, ואפלו הכי לא נרצה לו לגמרי, עד שבא משה והתפלל (דברים לג ו), יחי ראובן ואל ימת. וכן דוד המלך עליו השלום הקים עלה של תשובה, וכמה התענה עד שאמר (תהלים קט כד) ברכי כשלו מצום, וכמה יסורין סבל כמפרש בדברי רבותינו זכרונם לברכה, ואף על פי כן לא נרצה לגמרי עד שבע שנים אחר פטירתו שנבנה בית המקדש. וכמה גדולי עולם מצינו שעל חטא קל השחרו פניהם מן התעניות (ירושלמי שבת כ''ה, ה' ה חגיגה כב ב). ולנו המלאים עוונות, בודאי שלא יספיקו כל ימי שנותינו ולא נוכל לצאת ידי חובתנו:
וכבר יש לנו כמה סימנים מבהקים לידע שעדין לא הטהרנו, שאלו היתה נפשנו מטהרה, לא היתה יוצאת תקלה מתחת ידינו ולא שום דבר שאינו מתקן, והיינו יכולים לכון דעתנו ליראה ולאהבה את השם יראה גדולה ואהבה עזה, ולכון בתפלות וברכות ומצות, ולא היו מערבבים אותנו מחשבות זרות והרהורים רעים על כרחנו שלא בטובתנו, והיינו יכולים לעבד את בוראנו עבודה שלמה, עבודה תמה, ביראה ואהבה ושמחה רבה כדת מה לעשות, והיינו מצטערים ומתעצבים בעדן עציבותא, כגון על חרבן בית המקדש ועל עוונותינו ומה שגרמנו בהם צער בנפש כמי שבנו יחידו מת מטל לפניו, והיתה נשמתנו עולה למעלה בכל לילה לחזות בנעם ה', וכזאת וכזאת טובה כפולה ומכפלת לצדיקים. לא כן עתה שנפשנו לא מטהרה, חסרנו כל טוב. וכבר כתב בספר החרדים פרוש הפסוק (משלי כז כא) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. שכמו שהזהב נבחן בתוך הכור אם הוא זהב טהור או מלא סיגים, כן האיש נבחן לפי מהללו, אם יוכל לכון בתפלתו לעבד את בוראו עבודה שלמה, עבודה תמה ביראה ואהבה ושמחה רבה, נכר שנפשו מטהרה, וההפך להפך:
והאיש אשר הוא טהור, רוח אלהים יתקנהו בעצה טובה, ויעוררהו בהתעוררות גדולה לקים כל מצוה כתקונה, דבר בעתו. לא כן אנחנו שחטאתינו מונעים הטוב ממנו, ועוונותינו היו מבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים. ואם יאמר אדם לקים תקוני התשובה לפי מה שכתב בספר הרוקח ודברי האר''י ז''ל ושאר ספרי המקבלים, ולצאת ידי חובתם הוא דבר בלתי אפשרי, כי לנו המלאים עוונות הרואה דבריהם, עצמותיו יאחזמו רעד ורעיונוהי יבהלונה בראותו רבוי התעניות שצריך להתענות, ויתיאש מן הרחמים, ומה גם, כי מי יוכל לזכר מספר העוונות אשר פעל ועשה כל ימי חייו בגלגול זה ובגלגולים אחרים, לכן טוב לגבר שיתענה בלי חשבון, וכל ימי חייו יעמד על המשמר, וכל אשר בכחו לעשות יעשה, אולי יש תקוה שנתרצה אל בוראנו באשר הוא יודע רב שפלותנו ודלותנו ומעוט ערכנו וקצר השגתנו, והוא עושה עמנו צדקה, ומאוצר מתנת חנם יחננו. ובאמת אמרו (ברכות ט א) אשרי אדם מפחד תמיד. בדברי תורה כתיב, ובפרט בענין התשובה צריך שעינו לא תשבע ולא יאמין בעצמו, לעולם יפחד שמא כדמבעי לה למעבד לא עבד, ויותר על מה שתקן, חזר וקלקל בעברות שעושה כסדרן, או שמא לא תקן כלום, שלא נתקבלה תשובתו כגון שכעס, שהכועס טורף נפשו באפו. וכתב רבנו האר''י, שהכועס, כל מה שסגל לעצמו מצות ומעשים טובים, הכל הולך אל הסטרא אחרא עם נפשו שהולכת אל הסטרא אחרא, ואין לו תקנה עולמית, עד שיקבל עליו שלא יכעס, ואז יתחיל לתקן. וכן אם עשה תשובתו להתראות ולהתגאות תועבת ה' הוא. וכן יש כמה עברות שגורמין שנועלין בפניו שערי תשובה, ובפרט עוון הוצאת שכבת זרע לבטלה, דאמר בזהר הקדוש שאין לו תשובה אלא בחילא דתיובתא יתר:
הנה כי כן, אשרי איש ירא מעברות שבידו, וירבה לעשות ויהיה דומה בעיניו כמי שלא עשה כלום, מי לנו גדול מדוד המלך עליו השלום שלאחר שהפליא לעשות, אף על פי כן אמר (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד, כל שכן אנן יתמי דיתמי שאין אתנו יודע מה אנו ומה חטאנו ומה באנו לתקן, בודאי צריך שיהיו לעולם כל חטאתינו ועוונותינו סדורים לנגד עינינו. ויש בזה רוח גדול, שאף אם יעלה במעלות ויהיה מכבד בין הבריות וישיאנו יצרו להתגאות, כאשר יזכר עוונותיו ופשעיו וחטאת נעורים, יכנע לבבו וישפיל עצמו ויהיה נבזה בעיניו נמאס, כי יאמר, מה לי להתגאות בכבוד מדמה שמכבדין אותי בני אדם אשר עיני בשר למו, הלוא פשעי אני אדע, ואלו יריחון בהם שכני, אזי ירחקו ממנו ומגבולי. וגם כשיזכר חטאתיו ויהיו נגד עיניו, לא יכעס) ועל הסרים למשמעתו אם לא יעשו רצונו כרצונו, ולא יקפיד על הכבוד, ויבוא לקנות מדת הענוה:
ואף על פי כן אל יתיאש מן הרחמים, ואל יאמר לריק יגעתי, לתוגה והבל כחי כליתי, אלא יבטח בשם השם דאפשר שתקן את אשר עותו ומצא כדי גאלתו, ויאמין באמונה שלמה שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל דהוא דבר טוב, ולא בזה ולא שקץ כל דהוא ענות עני, ולא הסתיר פניו ממנו, אלא שאין אתנו יודע מה אנוש, ומה יעשה בדינו עד יום המות, אז ידע אנוש ערכו כשימצא בארץ החיים. הא למה זה דומה, לבן המלך ששלחו אביו מאתר דשמה קשטא לארץ מרחקים כדי שירויח ויקנה שם טוב לעצמו, והוא לא כן עשה, אלא פנה אל רהבים ולוה ואכל ושבע ודשן, ועלה החוב לחשבון גדול, והוא לא ידע הסך, והבעלי חובות הלכו להם אצל המלך שיפרע להם, ואמר להם המלך, שימתינו עד שיכתב לבנו שיראה לשוב בו, ולהשתדל בכל מאמצי כחו להרויח ולשלח לגדל פרע את אשר לוה, שאם לא יעשה כן יביאהו אצלו ויפרע מגופו ונפשו, וכן עשה בן המלך, והתחיל לשלח מעות וסחורות לרב כדי שיתפרעו חובותיו, אבל הוא מתפחד לילה ויומם שמא עדין לא שלח לשליש ולרביע, או תרי ממאה לערך מה שחיב, כי הוא לא ידע סך החוב, ואם שמא גזלו לסטים בדרך את מה ששלח, או שמא לא נתקבלה סחורתו באתר דשמה קשטא והלכה לאבוד, כי שם אינו עובר אלא דבר זך ונקי ובר, ועל כן מרבה לשלח והולך, ולעולם בהאי פחדא קא יתב, עד אשר ילך הוא לאתר דשמה קשטא ויראה את אשר פעל ועשה, אם זך וישר פעלו, אז ישמח ליבו ויגל כבודו כי ימצא שם קרן קים. והנמשל מובן מאליו, דוק ותשכח. ומי לנו גדול מרבי אבהו דאחויאו לה תליסר נהרי דאפרסמונא דכיא, והוא אמר, לריק יגעתי (בראשית רבה סב ב עי' תענית כה, א). וזהו יראת חטא שמביאה לידי קדשה, ועל זה נאמר (תהלים לד י) יראו את ה' קדושיו:
ומאחר שאין בידינו לתקן את מעותנו על ידי תעניות וסגופים כמספר הראוי לפי עצם חטאתינו, ולא על ידי כונות ביחודים וזווגי מדות העליונות וכהנה דברים שעושים האנשים השלמים היודעים לגדר פרצות, ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים, שהוא מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים ושומע תפלת כל פה, הנה כי כן, מעקרי התשובה שתחנונים ידבר רש, ישפך שיחה, ידרש סליחה מאדון האדונים לראש אשמורות שהוא עת רצון, לא יעבר מעשות זאת בכל לילה, בפרט בלילות החרף הארכות, ישפך כמים לבו ותרדנה דמעותיו בשפל קול התחנה במר נפש והכנעה רבה, בתתו אל לבו רב שפלותו ודלותו ועצם חטאתיו, וכי רע ומר עזבו את השם, לבו יחיל בקרבו, צרה ויגון ימצא ובמרירות יאנח שוברת כל גופו, שכבר כתבו שמעקר התשובה היגון והצער, שיצטער על עוונותיו, ולפי רב היגון והצער, כך ירבה לטהר והוא סימן טהרה:
וכבר יש ויש הרבה פתחים וטענות שנאה ויאה שיצטער ויתמרמר בבכי ובמספד מר, הנפש החוטאת. והיותר שיצטער ויבכה בראותו כי נפשו לא מטהרה ורחק ממנו זיו השכינה, הראיה, שאינו יכול להצטער צער בנפש כאשר היה ראוי, ואין עיניו יורדים פלגי מים מאליהם בלי מצוי, יותר ממי שמתו מטל לפניו כאשר היה ראוי, וכזאת וכזאת יתן אל לבו דברים הממררים את הלב ויכנע לבבו, ותחנונים ידבר רש כעני שואל על פתח, כי ההכנעה פתח גדול לקבול התפלות (ונסח תפלה ידי עשתה בסיעתא דשמיא וסמכתיה בבית תפלותי בעזרת השם יתברך). ויוכל לומר נסח ודויים ותפלות של יום הכפורים שכל דבריהם כגחלי אש. וכבר יש בספרים גם כן נסחי תפלות לשפך שיחה, לדרש סליחה, כגון בספר שבט מוסר וספר שני לוחות הברית וספר תקון הנפש וספר שערי ציון וכדומה, מה טוב לומר את כלן, אחת בכל יום, כי זכות המחברים יעמד לו שתקבל תפלתו. ומי שאינו מבין בלשון הקדש, ילך אצל חכם שיסדר לו תפלה בלעז, כדי שיוכל להתפלל מתוך קירות לבו, ויתמיד בתפלה מדי יום יום כל ימי חייו, אולי ימצא עת רצון שתקבל תפלתו:
ולעולם יהיה ענו באמת, נבז, ה בעיניו נמאס, מן הנעלבים ואינם עולבים אפלו לבני ביתו, ומעביר על מדותיו, ולא יקפיד כלל על הסרים למשמעתו בזכרו את אשר הכעיס הוא את בוראו, ובזה ה' ירצהו וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. וכן בכל הדברים המסגלים לכפרה, כאשר כתבנו לעיל בערך סגלה, הבעל תשובה ירדף אחריהן לעשות נחת רוח ליוצרו ונרצה לו לכפר עליו, והכל לפי רב האהבה, הכל יקל בעיניו, ויותר מאשר בכחו לעשות יעשה, החלש יאמר, גבור אני, כדי לזכות לתקן את מעותו ולעשות נחת רוח ליוצרו, ולחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו:
והנה אף על פי שהתשובה רצויה לעולם כדכתיב (תהלים צ ג) תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש (ירושלמי חגיגה כ''ב, ה''א), עקר התשובה בימי הבחרות, כמאמר שלמה המלך עליו השלום שאמר (קהלת יב א) וזכר את בוראיך בימי בחורתיך. וכן פרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק (תהלים קיב א) אשרי איש ירא את ה'. שרצונו לומר, אשרי השב בתשובה כשהוא איש (ע''ז יט, א) דהינו בחור, לא כמו כמה בוערים בעם שאומרים, הבחרות הוא פעם אחת, ויצר הרע אומר (קהלת יא ט) שמח בחור בילדותך. ויש בחורי חמד שנגע יראת השם בלבם, ורוצים לשמע דברי חכמים וללכת בדרכי טובים, אבל הם בושים מחבריהם הרעים המלעיגים עליהם בדברי לעג וקלס ושחוק, וקורים לו, חסיד שוטה, עד שנמנעים מעשות טוב, אוי להם למלעיגים, אהה עליהם. וכבר כתבו חכמי המוסר שהם דומים ללסטים מזין שעומד בדרך ומלסטם את המוליכים תקרבת למלך, שבודאי ירדפהו המלך וימיתהו במיתה רעה וענשים קשים ומרים, וזו רעת האדם בארץ, שכשהוא הולך בדרך חטאים, רוצה וחפץ שיהיו אחרים כמותו, כדי שיהיה צרת רבים נחמת שוטים, ולא זו הדרך למי שנגע אהבת השם בלבו, וכמו שכתבנו משל על זה לעיל בערך אהבת רעים. אבל האיש החפץ חיים ישתדל מאד לעשות בסתר והצנע לכת, אך אם לא יוכל, לא ימנע מעשות טוב מפני לעג השאננים, ולא ישוב מפני כל, כי מוטב לו לאדם שיקרא שוטה כל ימיו, ואל יהי רשע לפני המקום שעה אחת. וכמו שבמקום הרוחת זוזים אינו חושש ללעג וקלס, ואומר, אני אשב שם וישחקו בני אדם, על אחת כמה וכמה לעשות נחת רוח ליוצרו המשלם שכר טוב להולכים בתמים:
וחיוב קדימת תשובה בימי הבחרות הוא מכמה טעמים, זה יצא ראשונה, שאין לאדם ערב על ימי חייו שיגיע לזקנה, ובפרט בדורות הללו מיתה שכיחא, ויותר נמצא שמתים בחורים רחמנא לצלן, ממה שמתים זקנים. ומה יקרו דברי התנא רבי אליעזר שאמר (אבות ב י) שוב יום אחד לפני מיתתך. ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ועוד, שאם יאמר אדם אשיש בילדותי וכשיבואו ימי הזקנה אשוב בתשובה, הרי זה דומה לאומר אחטא ואשוב, שאין מספיקים בידו לעשות תשובה (יומא פח א). ועוד, כי האלהי''ם יביא במשפט על כל, ואין פוטר אותו על ותורו בימי הבחרות, אדרבא, ימי הבחרות אשר כחו בו וכאיש גבורתו, אז הזמן הנאות להוציא חילה לאוריתא ולהיות רץ כצבי וגבור כארי לעבודת בוראו ולקים דרכי התשובה. ולפי רב השנים ולפי רב המעשה שיעשה תשובה ומעשים טובים, ירבה לטהר ולתקן את מעותו כלי האי, ואולי ימצא כדי גאלתו, דנהי שהתשובה רצויה אפלו ביום המיתה, הינו כדי שלא יענש על דעבר אמימרא דרחמנא דסגי בודוי וחרטה לחוד, אבל לטהר את נפשו ולתקן את אשר עותו, ולמחות המקטרגים שנבראו בעוונותיו, יסבל ענשים קשים ומרים עד אשר יטהר, וכמו שכתבנו לעיל בערך תענית. ועוד, שהתשובה בימי הבחרות בעוד כחו בו ורתיחת דמו בקרבו, היא רצויה ומקבלת הרבה ומרבה לטהר, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שם פו, ב) איזהו בעל תשובה באותו פרק, באותו מקום, באותה אשה וכו', באפן שמורה שמה ששב, הוא מאהבת ויראת קונו ולא מחמת חלישות חיל ובטול תאותו. ועוד, שכאשר ישוב בימי הילדות והבחרות, לא יכבד עליו משא העוונות כל כך, ואולי יוכל להטהר ברב השנים, לא כן אם לא ישוב עד זקנה ושיבה, שאז גדול עוונו מנשוא, כמשא כבד יכבד ממנו, ולפי מעוט השנים וחלישות כחו, לא יוכל להטהר לגמרי, אלא ישאר עליו לסבל ענשים לעולם הבא. ועוד, שכאשר ירגיל עצמו בדרך רע ויהא דש בה ונעשית לו כהתר עד זקנה, גם כי יזקין לא יסור ממנה. ועוד יש טעמים אחרים דלית דין צריך בושש, והילדות והשחרות הבל, אשרי איש ירא את השם ויזכר את בוראו בימי בחרותו, וישוב מדרכו הרעה וילך בדרך טובים וארחות צדיקים ישמר (משלי ב כ):
ועל כל פנים אם עברו ימי הבחרות והוא בא בימים, יגדל עליו חובת התשובה בראותו שיבה זרוקה בו, שכבר הוא קרוב למיתה ורגלו אחת בתוך הקבר, ואם לא עכשו אימתי, ואם לא ישוב אז, יגדל ענשו כפלי כפלים על אשר לא חס על נפשו ועל כבוד קונו בהיות קרוב יום אידו, הרי זה מתחיב בנפשו. לכן בעוד עיניו פקוחות עד אשר לא יבואו ימי הרעה, ימהר יחיש מפלט לו לקים דרכי התשובה כאשר יוכל שאת, ואשר בכחו לעשות יעשה, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואולי יוכל לטהר את נפשו, ועל כל פנים, כל אשר יעשה כפרה עושה והצלה להוי. ואל יתיאש אדם מן הרחמים באמר, עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני ואין תקומה למפלתי וכאשר אבדתי אבדתי, לכן אעשה מה שלבי חפץ ואראה טוב בעולם הזה, זוהי עצת היצר הרע, או שחטאתיו מונעים הטוב ממנו ונועלים בפניו דלתי התשובה, לכן עושים לו אחת משתים, או שלא ירגיש בחליו ורעתו, כי החליק אליו בעיניו שיהא דרכו ישר בעיניו, או שיתיאש מן הרחמים ויעשה מה שלבו חפץ:
וכבר הזהיר התנא על זה ואמר (אבות ב יג) אל תהי רשע בפני עצמך, והזהירו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין מ, ב) שלעולם ימד אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חיב, וכאלו כל העולם כלו חציו זכאי וחציו חיב, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עברה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, כי פלס ומאזני משפט ביד אל דעות ה', יש מצוה ששוקלת כנגד כמה עברות, ויש עברה ששוקלת כנגד כמה מצות, לפי מה שהוא אדם ולפי הענין. הנה כי כן, לו בכח יגבר איש למען יהיה לו עברה אחת פחותה ולקים מצוה אחת יתרה, ואפלו אם יהיה כדבריו שרבו עוונות, כל אשר עובר עברה אחת יתרה ירבה ענשו, שאין משפט הקדוש ברוך הוא כמשפט בשר ודם, שאינו יכול להמית את החיב אלא מיתה אחת, בין על עברה אחת, בין על עברות הרבה, ולכן כיון שעומד למיתה יכול לעשות מה שלבו חפץ ולקלל במלכו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא נותן לרשע רע כרשעתו, ואם יעשה מצוה אחת, אפלו אם כלו חיב אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו, אלא זוכה לרב טוב על אותה מצוה. ואם מעט יעשה מדרכי התשובה, ינכה מענשו והכל עולה לחשבון כחנוני המקיף, שגובה אפלו בפרוטות וכל פרוטה מצטרפת לחשבון, ולמי שהוא כמת שאינו מרגיש באזמל, כך הוא אינו מרגיש בחליו ורעתו וצרת נפשו. דרך חיים תוכחות מוסר, שיתחזק ללמד ספרי מוסר או לשמע בלמודים, אולי יש תקוה שיעור משנתו. וגם ישפך נפשו לפני השם שיחתר לו חתירה מתחת כסא כבודו להחזירו בתשובה:
וכבר רבנו האר''י ז''ל תקן נסח לומר בתוך ברכת השיבנו בעשרת ימי תשובה, הובאה בספרי ימים בספרי ימים נוראים בתפלת צום גדליה, ואני עני הוספתי בה דברים וכך אמר תמיד כל הימים:
השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלבנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך. אנא אל רחום וחנון ארך אפים, הארך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלימה לפניך, ועד שנשלים תקון נפשנו רוחנו ונשמתנו, וחתור חתירה מתחת כסא כבודך להחזירנו בתשובה שלימה לפניך ולהדריכנו לעבודתך, ותירצנו ברחמיך הרבים כי ימינך פשוטה לקבל שבים, ברוך אתה יי הרוצה בתשובה:
על זאת יתפלל כל אדם ויבקש רחמים גדולים, כי זו רעה חולה, לזאת יקרא צרה מר ממות, כי כאשר אינו מרגיש בחליו ואינו מבקש תרופה למכתו, מי ירפא לו, הן גוע אבד חס ושלום, לכן בעודנו בחיים, יצעק לפני השם בכל יום כנאקת חלל, כי הוא מחיה מתים ברחמים רבים:
והנה זמן תשובה הוא כל ימי חיי האדם מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכמאמר רבי אליעזר (אבות ב י) שוב יום אחד לפני מיתתך. וכבר אמרו בזהר הקדוש שראוי לאדם שבכל לילה קדם שכבו יפשפש במעשיו של אותו יום, ואם ימצא שעבר עברה ואשר לא טוב עשה, יתודה ויתחרט ויתקן את מעותו כאשר יוכל, באיזה סגוף או באיזה קנס לצדקה וכדומה, ואנשים כאלה קראם הזהר הקדוש מרי דחשבנא. ופרש בזהר הקדוש שעל זה הזהירה תורה (דברים כא כג) לא תלין נבלתו, שלא ילין עם החטא כי נבלה הוא. וכתבו המפרשים שהשב תכף באותו יום, בנקל יוכל לתקן את מעותו, שדומה לדיו לחה שבנקל יוכל להמחק ולהקנח, לא כן כשהיא יבשה. ואם לא שב באותו יום, לפחות ישוב ביום הששי שבאותו שבוע שגם הוא זמן תשובה:
וראוי לאדם להקדים הרהורי תשובה כדי שיוכל לומר הקדוש שהוא עדות, והרשע פסול לעדות, וגם כדי שיזכה לתוספת נפש רוח נשמה ולהארת קדשת שבת, ומזיו שפעת קדשתו ישפע עליו לימות החל לשוב בתשובה ולעבד את בוראו עבודה שלמה. ולכן טוב לגבר שיפנה מעסקיו קדם קבלת שבת וישפך שיחה, ידרש סליחה, ואחר כך ילך לבית הטבילה, וימצא תועלת לנפשו וטהרו וקדשו:
וגם יום ערב ראש חדש הוא זמן תשובה, על אשר חטא באותו חדש. וכבר רבים מאנשי מעשה נוהגים להתענות בכל ערב ראש חדש ומרבים בתחנונים, ונקרא שם היום בפי ספרים, יום כפור קטן. וכבר כתבנו כי לא התענית היא העקר, אלא התשובה שישוב מדרכו הרעה ויהא מודה ועוזב אז ירחם:
ואם כל השנה הלך בשרירות לבו ויצרו הפיל עליו תרדמה, הנה בהגיע ימי חפץ ימי רצון, חדש רחמים ועשרת ימי תשובה, לא עת לנום ולישן כי מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט ד), וחרדה ילבש ויתעורר כאיש אשר יעור משנתו. ואשריהם ישראל, רבם קמים לומר סליחות לראש אשמורות, ומרבים העם קצת בלמוד ספר התקונים וכ''ד ומשניות ותהלים כפי השגת יד של כל אחד, והן מעט אשר נמצא שאין מתעורר בימים האלה, לא דברה תורה במתים. אבל דבר פשוט הוא דלא סגי באמירת סליחות וקצת למודים לכלא פשע ולהתם חטאות של כל השנה ושל כל ימי חייו. ואם אחר יום הכפורים יחזר לסורו, מה פעל ומה עשה, ויושב בשמים ישחק לו ויאמר, וכי מפני שעבר יום הכפורים אין פחד אלהי''ם לנגד עיניך, האם נחבאת לברח, היד ה' תקצר לענש כל השנה לאיש כזה אשר כהתל באנוש יהתל בי, שאומר לו, אנכי אעשה כדבריך עד שבורח מתחת ידו אנא תברח מפני, רק הימים האלה נזכרים ונעשים לאיש הירא ורך הלבב מעברות שבידו, שיפנה מעסקיו מעט בכל יום, ויקח בידו סדר ודוי הגדול שיש בספרים, וישית עינו עליו על כל פרט ופרט למצא חשבון, וחשב עם קונהו את אשר לא טוב עשה מהדברים הכתובים בודוי מיום היותו על האדמה עד היום ההוא. ואם יש דבר שעדין מחזיק בטמאתו, יתחרט חרטה גמורה, ויקבל עליו בכל תקף שלא לשוב עוד לכסלה. ואם הוא דבר שקשה לו לפרש הימנו, יגדר בעדו בגדרים וסיגים וקנסיות וכדומה, לעמד על המשמר ולהשמר מכל דהוא חטא, ולקים כל דבר ולא יעבר. ועל אשר לא טוב עשה וגרם פגם רב וקלקול גדול והשחית נפשו וטמאה וטנפה, יעשה זאת אפוא, ויקבל עליו לענות נפשו באותה שנה בסגופים ותעניות וענויים כאשר יוכל שאת מעט מעט, ואת כל אלה ירשם בכתב אמת את אשר קבל לעשות. והיותר טוב שלא יקבל עליו כי אם על חדש ימים או על שבוע אחד, ובכל שבוע יחזר על המקרא במה שכתב, לראות אם עמד על המשמר, ואם פרץ, יגדר פרצו ויהא מוסיף והולך. ואחר עשותו כל אלה, בכל יום מימים האדירים האלה יתודה במר נפש, וישפך שיחה, ידרש סליחה, כי הימים ימי רצון ותפלתו ותשובתו עושה פרי:
וכתוב בספרים, שהפרש יש בין עשרת ימי תשובה לשאר הימים לענין תשובה ותפלה, כהפרש האור מן החשך, ויפה שעה בתשובה ומעשים טובים בימים האלה, מימים שלמים בשאר הימים, אשר על כן ראוי לחוש על כל רגע של ימים אלו שלא לאבדו. ומי שתורתו אמנותו, בימים האלה יניח עסק פלפולו ויהיה רק עסוק בקריאת ספרי מוסר ובדרכי התשובה, ולשפך שיחה, לדרש סליחה ולהקדים תפלה על כל צרה שלא תבוא. אשרי מי שיוכל להתבודד לחשב עם קונהו, בד קדש ילבש. ולפחות בימים אלו יקים להקריב שני תמידין כהלכתם, שויתי ה' לנגדי תמיד, וחטאתי נגדי תמיד. ואם ימצא חבר טוב, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, טובים השנים, אז נדברו יראי ה' (מלאכי ג טז) איזוהי דרך ישרה, ואיש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק:
וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו (קדושין ל, ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. והם אמרו (ברכות כט, א) אל תאמן בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהנה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. הנה כי כן, צריך לעמד על המשמר, וזוהי הדרך למי שרוצה לכנס בדרכי התשובה והיהידות, זה השער לה' שיקבל עליו בכל תקף ולא יעבר מלהיות שוקד מדי יום יום ללמד חלק מספרי מוסר, דף אחד או פרק אחד, או לשמע בלמודים על מנת לשמר ולעשות ולקים. הן אלה קצות דרכי הרוצה לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינ''ו כי ירבה לסלח:
