קימה מפני שיבה ולפני תלמיד חכם היא אחת מתרי''ג מצוות, ורבים מזלזלים בה ומאבדים טובה הרבה בקלים שבדא מאי, שהרי אמרו (במדבר רבה טו יז) שהמקים מצוה זו זוכה ליראת שמים (ואם מכון בה כשעומד מפני זקן ליקרא דקנא דאריך אנפין, וכשעומד בפני תלמיד חכם ליק, רא דקנא דזעיר אנפין, זוכה גם כן להתחכם בתורה, כן כתב האר''י ז''ל), כדכתיב (ויקרא יט לב) מפני שיבה תקום וכו' ויראת מאלהיך, היש בעולם שכר טוב כזה וכן לפני אביו ואמו ולפני רבו חיב לקום לפחות שתי פעמים ביום, ויש אומרים שחיב לקום אפלו מאה פעמים, רק אמרו (קדושין לג, א) דמאן דמקיף, חיי, שלא יטריח עליהם. וזו דוקא כשרואה שאין מצות חביבות עליהן או שאין קמים כלל, כמו בדור יתום כזה, שאז עובר משום לפני עור לא תתן מכשל, אבל אם מצוות חביבות עליהן, יותר טוב לעבר לפניהם כדי שיעשו מצוה ויעשו נחת רוח ליוצרנו ויקבלו שכר טוב. וכבר הוכחתי כן במקום אחר מלשון הירושלמי:
וחובת קימה בפני שיבה הוא לפי הזהר הקדוש משהגיע לששים שנה. ותלמיד חכם שהוא שונה הלכות וידע לאהדורי סברא בטוב טעם, חיב לעמד לפניו מלא קומתו, לא כמו שעושים עתה שאין קמים אלא מעט, נראה ואינו נראה, שלא אמרו שדי בזה אלא לתלמידי חכמים וזקנים. וכבר אמרו בש''ס (מכות כב ב) כמה טפשאי הני דקימי מפני ספר תורה ולא קימי מפני תלמיד חכם. ועל כגון זה שנינו (אבות ד, ב) הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות:
וכשם שאדם זהיר וזריז לקים מצות תקיעת שופר ולולב וסכה ותפלין וכדומה, כך צריך להזהר לקים כל מצות שבתורה ויותר מהמה, כי ביותר מענישים על מצוה קלה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו (מנחות מג, א) גדול ענשו של לבן מענשו של תכלת, משל למה הדבר דומה, לשנים שאמר להם המלך, לאחד אמר לו, הבא לי חותם של טיט, ולאחר אמר לו, הבא לי חותם של זהב וכו'. ושומר מצוה הוא ישלם שכר הרבה, ומה גם מצוה זו כי טוב שכרה שגוררת מצוה ליראה את השם:
