בחינת ים ובחינת חורשא
ולכך אמר דניאל: (ז, ב ג)
חזה הוית בחזוי עם ליליא, וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שנין דא מן דא.
ואמר ארבע רוחי מגיחן לימא כמו שאמרנו, שאלו ארבעה הם כמו ארבע רוחות מחולקים כמו שהתבאר, ואלו ארבע רוחין אעלין את ארבע חיות אלו מן הים, כי כל האומות נחשבים אצל ישראל כמו הים שאינו מן הישוב וישראל נמשלו ליבשה.
ובמדרש (ויקרא רבה יג, ה'):
וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז, ג), אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. הדא חיותא דימא, כי סלקא מן ימא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא.
ופירוש זה, כי הים הוא רחוק מן הישוב, ואם זוכין ישראל אז האומות אין להם המציאות הגמור כמו דבר שהוא בים אין לו המציאות. ולכך הדגים שהם בים אין להם שחיטה, וזה מפני שאין להם המציאות, כי המציאות הוא בישוב. ולפיכך אם ישראל זוכים אין למלכות כח, והם עולים מן הים. כלומר, שהתחלת הווייתם אין כוח חזק להם עד שהם עולים מן הים. ואם אין זוכים ואז עולים מחורשא שהוא בישוב, אף כי היער הוא נבדל מן הישוב גם כן, שהרי אין שם בני אדם רק חיות, אבל מכל מקום אינו לגמרי נבדל מן הישוב. ולכך אמר וד' רוחי מגיחן לימא: דמיון המלכויות לחיות.
וכאשר ראה דניאל המלכויות, ראה אותם ארבע חיות, כי בערך זה ראוי שיהיו נמשלים ארבע מלכויות. וזה, כי האדם יש לו הכוח והממשלה על החיות כדכתיב בקרא, ולפיכך ראוי שיהיה המלכות בעולם נראה בתואר וכתמונת אדם. רק שממשלת אלו ארבע מלכויות הם חסרי המעלה האלוקית הנבדלת שהיא לאדם, ומצד הזה שהם חסירי המעלה האלוקית יש להם הכוח הבלתי אלוקי. ולכך היו נראים כתאר החיות, כי החיה חסר לה הכוח האלוקי הנבדל, והכוח בלתי אלוקי יש בה יותר כמו שהוא עניין כוח מלכויות אלו, לכך ראה אותם דניאל בתואר ובצורת ארבע חיות. וכאשר ראה מלכות מלך המשיח ראה אותו בתואר ובצורת אדם. כי אחר שראה המלכויות בצורת ארבע חיות ראה מלכות ישראל בתואר ובצורת אדם כדכתיב: (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, כי מלכות מלך המשיח יהיה אלוקי לגמרי, ולפיכך קרא אותו בר אנש: השוואת המלכויות לצורת אדם.
