אמרתי בלבי אפאה אותם ויש לפרש אפאיהם אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר ודוגמתו מצינו בעזרא ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה להפקר וכן חברו מנחם ויש פותרים אותו כתרגומו יחול רוגזי עליהון ולא יתכן שא"כ הו"ל לכתוב אאפאיהם אחת לשמוש ואחת ליסוד כמו אאזרך אאמצכם במו פי והא' התיכונה אינה ראויה בו כלל ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא השנויה בספרי החולקת תיבה זו לג' תיבות אמרתי אף אי הם אמרתי באפי אתנם כאילו אינם שיאמרו רואיהם עליהם איה ה
ומה היא אדמתו עמו כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך במה רצית ארצך שבת שבות יעקב בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה ר"י דורש כולה כנגד ישראל ור"נ דורש את כולה כנגד העובדי כוכבים ר"י דורשה כלפי ישראל אמרתי אפאיהם כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת כי גוי אובד עצות המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה ואין בהם תבונה להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם כי לא כצורנו צורם הכל כמו שפירשתי עד תכליתו ר"נ דורשה כלפי העובדי כוכבים כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילי
כי מגפן סדום גפנם
של אומות
ומשדמת עמורה וגו'
ולא ישימו לבם לתלות הגדולה בי.
ענבמו ענבי רוש
הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל להרעילם ולהמרירם לפיכך אשכלות מרורות למו להלעיט אותם על מה שעשו לבני.
חמת תנינם יינם
מוכן להשקותם על מה שעושין להם.
כמוס עמדי
אותו הכוס שנאמר (תהילים עה ט) כי כוס ביד ה' וגו'.
לעת תמוט רגלם
כענין שנאמר (ישעיה כו ו) תרמסנה רגל.
כי ידין ה' עמו
בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא ואין ידין לשון יסורין אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם כי יראה כי אזלת יד וגו'.
ואמר אי אלוהימו
האויב יאמר אי אלוהימו של ישראל כמו שאמר טיטוס הרשע כשגדר את הפרכת כענין שנאמר (מיכה ז י) ותרא אויבתי ותכסה בושה האומרה אלי איו ה' אלוהיך.
ראו עתה כי אני וגו'
אז יגלה הקב"ה ישועתו ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא מאתי באת עליהם הרעה ומאתי תבא עליהם הטובה.
ואין מידי מציל
מי שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכם.
כי אשא אל שמים ידי
כמו כי נשאתי תמיד אני משרה מקום שכינתי בשמים.
כתרגומו אפילו חלש למעלה וגבור למטה אימת העליון על התחתון וכל שכן שגיבור למעלה וחלש מלמטה:
ידי
מקום שכינתי כמו (במדבר ב יז) איש על ידו והיה בידי להיפרע מכם אבל אמרתי שחי אנכי לעולם איני ממהר לפרוע לפי שיש לי שהות בדבר כי אני חי לעולם ובדורות אחרונים אני נפרע מהם והיכולת בידי להיפרע מן המתים ומן החיים.
מלך בשר ודם שהוא הולך למות ממהר נקמתו להיפרע בחייו כי שמא ימות הוא או אויבו ונמצא שלא ראה נקמתו ממנו אבל אני חי לעולם ואם ימותו הם ואיני נפרע בחייהם אפרע במותם.
אם שנותי ברק חרבי
הרבה אם יש שאינם תלויין כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי וכו' כמו שפירשתי למעלה