'Hok Lé-Israël est un nouveau programme d'étude quotidien d'une compilation de textes issus de la Torah écrite et de la Torah orale.

Conçu par le Ari Zal, et son disciple Rabbi 'Haïm Vital, cette étude permet chaque jour de toucher à l'ensemble des disciplines classiques du corpus de la Torah.

Pour être averti par e-mail des nouveaux cours quotidiens en vidéo, indiquez votre adresse e-mail dans le champ ci-dessous.

Paracha Kora'h - Mercredi

15 minutes

Télécharger MP4

Cacher les commentaires Cacher le Targoum

Torah écrite

(טז) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל-קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכָל-עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר: וַאֲמַר משֶׁה לְקֹרַח אַתְּ וְכָל כְּנִשְׁתָּךְ הֱווֹ זְמִינִין לָקֳדָם יְיָ אַתְּ וְאִינוּן וְאַהֲרֹן מְחָר: רש''י והם. עדתך: (יז) וּקְח֣וּ | אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ: וּסְבוּ גְבַר מַחְתִּיתֵיהּ וּתְשַׁווּן עֲלֵיהוֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין וְתִקָרְבוּן קֳדָם יְיָ גְבַר מַחְתִּיתֵיהּ מָאתָן וְחַמְשִׁין מַחְתְּיָן וְאַתְּ וְאַהֲרֹן גְבַר מַחְתִּיתֵהּ: רש''י והקרבתם וגו' איש מחתתו. החמשים ומאתים איש שבכם: (יח) וַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַֽיַּעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן: וּנְסִיבוּ גְבַר מַחְתִּיתֵהּ וִיהָבוּ עֲלֵיהוֹן אֵשָׁתָא וְשַׁוִיאוּ עֲלֵיהוֹן קְטֹרֶת בּוּסְמִין וְקָמוּ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן: (יט) וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת-כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה אֶל-פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד-יְהוָ֖ה אֶל-כָּל-הָעֵדָֽה: וְאַכְנֵשׁ עֲלֵיהוֹן קֹרַח יָת כָּל כְּנִשְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִתְגְלֵי יְקָרָא דַיְיָ לְכָל כְּנִשְׁתָּא: רש''י ויקהל עליהם קרח. בדברי ליצנות. כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם. אלו באין ונוטלין כל הגדלות, לו המלכות ולאחיו הכהנה, עד שנתפתו כלם: וירא כבוד ה'. בא בעמוד ענן: (כ) שלישי וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר: (כא) הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאַכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע: אִתְפְּרָשׁוּ מִגוֹ כְּנִשְׁתָּא הָדָא וֶאֱשֵׁיצֵי יַתְהוֹן כְּשָׁעָה:

Néviim (Prophètes)

שמואל א - פרק יב

(יד) אִם-תִּֽירְא֣וּ אֶת-יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת-פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם-אַתֶּ֗ם וְגַם-הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: אִם תִדְחַלוּן קָדָם יְיָ וְתִפְלְחוּן קָדָמוֹהִי וּתְקַבְּלוּן לְמֵימְרֵיהּ וְלָא תְסַרְבוּן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְתֶהֱווּן אַף אַתוּן וְאַף מַלְכָּא דִמְלַךְ עֲלֵיכוֹן בָּתַר פּוּלְחָנָא דַיְיָ אֱלָהַכוֹן : רש''י והיתם גם אתם . ותתקיימו לאורך ימים גם אתם גם המלך : (טו) וְאִם-לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת-פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד-יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם: וְאִם לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרָא יְיָ וּתְסָרְבוּן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וּתְהִי מְחָתָא דַיְיָ בְּכוֹן כְּמָא דַהֲוַת בַּאֲבָהַתְכוֹן : רש''י והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם . כלומר והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם . ורבותינו אמרו ( יבמות סג ב ) : בכם ובאבותיכם , חטוטי שכבי , והיא מכת בזיון על המתים : (טז) גַּם-עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת-הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם: אַף כְּעַן אִתְעַתְּדוּ וַחֲזוֹ יַת פִּתְגָמָא רַבָּא הָדֵין דַיְיָ עָבִיד לְעֵינֵיכוֹן : רש''י התיצבו וראו וגו' . וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים , כך אם פגעה בכם מלחמה , היה כח בתפלתי לעמוד על האויב , ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי , ואף על פי שאני זקן : (יז) הֲל֤וֹא קְצִיר-חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל-יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי-רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: הֲלָא חֲצַד חִטִּין יוֹמָא דֵין אֲצַלֵּי קֳדָם יְיָ וְיִתֵּן קָלִין וּמִטְרָא וּדְעוּ וַחֲזוֹ אֲרֵי בִּישָׁתְכוֹן סַגִּיאָה דַּעֲבַדְתּוּן קֳדָם יְיָ לְמִשְׁאַל לְכוֹן מַלְכָּא : רש''י הלא קציר חטים היום . והגשמים סימן קללה , וקשה בעיני הקב''ה להביא פורענות חנם , אף על פי כן יש בי כח , ואקרא אל ה' ויתן קולות ומטר : ודעו וראו . כי לא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי : (יח) וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל-יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל-הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת-יְהוָ֖ה וְאֶת-שְׁמוּאֵֽל: וּקְרָא שְׁמוּאֵל קֳדָם יְיָ וִיהַב יְיָ קָלִין וּמִטְרָא בְיוֹמָא הַהוּא וּדְחֵל כָּל עַמָא לַחֲדָא מִן קֳדָם יְיָ וּמִפִּתְגָמֵי שְׁמוּאֵל : (יט) וַיֹּאמְר֨וּ כָל-הָעָ֜ם אֶל-שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד-עֲבָדֶ֛יךָ אֶל-יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל-נָמ֑וּת כִּֽי-יָסַ֤פְנוּ עַל-כָּל-חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ: וְאָמָרוּ כָל עַמָא לִשְׁמוּאֵל צַלִּי עַל עַבְדָךְ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ וְלָא נְמוּת אֲרֵי אוֹסַפְנָא עַל כָּל חוֹבָנָא בִּישָׁתָא לְמִישְׁאַל לָנָא מַלְכָּא :

Kétouvim (Hagiographes)

תהילים - פרק צ

(יג) שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה עַד-מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל-עֲבָדֶֽיךָ: תּוּב יְיָ עַד אֵימָתַּי תְּסַגְפִנָנָא וְתוּב מִן בִּישְׁתָּא דִי מַלֵלְתָּא לְמֶעְבַּד לְעַבְדָךְ : רש''י שובה ה' . מחרון אפיך : והנחם . חשוב מחשבה טובה על עבדיך : (יד) שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל-יָמֵֽינוּ: שַּׂבַּע יָתָנָא לְעַלְמָא דִמְתִיל לְצַפְרָא טוּבָךְ וּנְרַנֵן וְנֶחְדֵי בְּכוּלְהוֹן יוֹמָנָא : רש''י שבענו בבקר חסדך . ביום הגאולה והתשועה שהוא בקר לליל הצרה והאנחה והחשיכה : ונרננה ונשמחה בכל ימינו . כלומר בכל הצרו' שעברו עלינו בימינו אלה : (טו) שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה: שַּׂמַח יָתָנָא הֵיךְ יוֹמִין דְסַגִפְתָּנָא הֵיךְ שְׁנַיָא דַחֲמֵינָא בִּישְׁתָּא : רש''י שמחנו כימות עניתנו . שמחנו לימות משיחנו כמנין ימות שעניתנו בגליות וכמנין שנות אשר ראינו רעה : (טז) יֵרָאֶ֣ה אֶל-עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל-בְּנֵיהֶֽם: יִתְחֲמֵי לְעַבְדָךְ עוֹבָדֵי נִסָךְ וְשִׁבְהוֹרָךְ עַל בְּנֵיהוֹן : (יז) וִיהִ֤י | נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: וִיהֵי בְסִימוּתָא דְגַן עֵדֶן מִן קֳדָם יְיָ עֲלָנָא וְעוֹבָדֵי יְדֵינָא מִנֵיהּ יִתַּקְנוּן : רש''י ויהי נועם אד' אלהינו . שכינתו ותנחומיו : ומעשה ידינו כוננה עלינו . לשון תחינה הוא , כוננה כמו שמרה שפטה : כוננהו . כונן אותו , ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם : צא (א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן: דְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתֵּיה בְּרָזָא עִלָאָה בִּטְלַל עֲנַנֵי יְקָרָא דְשַׁדַי יְבִית : רש''י יושב בסתר עליון . מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו שהקב''ה מגין עליו הרי משה רבינו זה משיא את בני האדם לחסות בכנפי השכינה : יושב בסתר עליון . כמו ( שה''ש ב ) בצלו חמדתי וישבתי : שדי . לשון חוזק :

Michna

סנהדרין ח

א. בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן, הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, בֵּן וְלֹא בַת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל מִצְוֹת: ברטנורה (א) בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י''ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן. אלא שומא: עד שיקיף זקן התחתון. מאי זקן דאמרו רבנן. התחתון אמרו שיקיף השער סביבו' הגיד: ולא העליון. זקן ממש: שנאמר בן ולא איש. משהקיף זקן התחתון. איש הוא. ואף על גב דמקטנותו הוא קרוי בן לא מצינו לחייביה מקמי שיביא שתי שערות דקטן פטור שלא בא לכלל המצות. הלכך חיוביה בתר הכי הוא. וה''ק קרא. כי יהיה לאיש בן הסמוך לגבורתו של איש בתחלת אישותו חייביה קרא ומשהקיף זקן התחתון. איש גמור הוא: ב. מֵאֵימָתַי חַיָּב, מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מָנֶה בָשָׂר וְלֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה, אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, (אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ), אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה, אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) זוֹלֵל וְסֹבֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ: ברטנורה (ב) טרטימר. חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל כדרך שהלסטים אוכלים: מן היין האיטלקי. שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג: רי''א וכו'. ואין הל' כר''י: אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה: אכל בעבור החדש. אף על גב דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד. ואיהו אסיק בשר ויין. הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך: אכל מעשר שני בירושלים. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב במע''ש (דברים יד) בבקר ובצאן וביין ובשכר. לא ממשיך: נבלות וטרפות שקצים ורמשים. דכתיב איננו שומע בקולנו. ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע: דבר שהוא מצוה. דרבנן לאתויי תנחומי אבלים דאי מרישא ה''א חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים: ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית צבור שאיסורו מדברי סופרים: ג. גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. רַבִּי יוֹסֵי בַר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ: ברטנורה (ג) גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. אף על גב דשכיח ליה לגנוב משל אביו. הואיל ואכל ברשות אביו. מתפחד ומתבע' מאביו שמא יראנו ולא ממשיך: גנב משל אחרים. לא שכיח לי' שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים. ולא ממשיך: עד שיגנוב משל אביו. דשכיח ליה לגנוב בכל עת: ויאכל ברשות אחרים. שאינו מתבעת שם מאביו דבכה''ג ודאי ממשיך: ומשל אמו. מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן. כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. ואין הלכה כר''י בר''י: ד. הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוֹמֵא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוֹמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב: ברטנורה (ד) ראויה לאביו. שוה ודומה לאביו. בקול. במראה. וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו מדלא כתיב בקולותינו ש''מ קול א' לשניהם ומדקול בעינן שוים. מראה וקומה נמי בעינן שוים ואין הלכה כר''י: גידם. ידו קטועה: בננו זה. משמע שמראין אותו: חרשים. אם אמר להם איני מקבל מכם. אינם שומעים אותו ואף על פי שרואים אחר כך שאינו מקיים מצותן. מכל מקום התורה אמרה איננו שומע בקולנו דמשמע דבשעת הקול קאמרי דלא שמע. ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם: ומתרין בו בפני ג'. ה''ק ומתרין בו בפני ב' שלא ירגיל. ואם לא שמע מלקין אותו בבית דין של ג' כדתנן בפ''ק. מכות בג' דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא. כתיב הכא (דברים כא) בן סורר ומורה. וכתיב התם (שם כח) והיה אם בן הכות הרשע: זה הוא שלקה בפניכם. ואף על גב דמבעי ליה זה ולא סומין. אי אית' דלהך מלתא לחוד אתא לזה הוא שלקה בפניכם. לכתוב בננו הוא מאי בננו זה. שמעת מינה תרתי: ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא: ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים: ה. בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם: ברטנורה (ה) נדון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב: הנאה להן. שאינן מוסיפין לחטוא: הנאה לעולם. שקטה כל הארץ: רע להן. שהיו מוסיפים זכיות: ורע לעולם. שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור: יין ושינה לרשעים. כל זמן ששותים. וישנים. אין חוטאין ואין מריעין לבריות: לצדיקים רע להם. שאינם עוסקין בתורה: ורע לעולם. שכשהן מתבטלים פורענות באה לעולם: פיזור. שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה: ו. הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב. אִם אֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר: ברטנורה (ו) הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג: נדון על שם סופו. שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו: אם יש לו דמים חייב. כגון האב הבא במחתרת על הבן. בידוע שרחמי האב על הבן. לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית חייב לשלם: שאין לו דמים פטור. ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים. אם שבר את החבית פטור מלשלם שכיון שהוא מתחייב בנפשו. פטור מן התשלומין שאין אדם מת ומשלם: ז. וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין מַצִילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן: ברטנורה (ז) אלו הן שמצילין אותן בנפשם. שמצילין אותן מן העבירה. בנפשן. שניתן רשות לכל אדם להרגן. כדי להצילן מן העבירה: הרודף אחר חבירו להרגו. דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש. כן הדבר הזה. מקיש רוצח לנערה מאורסה. מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו. אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה. הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה: ואחר הזכר. נפקא לן דא''ק (שם) ולנערה לא תעשה דבר. נער כתיב חסר ה''א זה זכר וה''ה לכל חייבי כריתות ומיתות בית דין שבעריות שמצילין אותן בנפשן. דכתיב (שם) חטא מות חטא אלו חייבי כריתות. מות. אלו חייבי מיתות בין דין: אבל הרודף אחר הבהמה. אף על פי שדומה לעריות: והמחלל את השבת והעובד כוכבים. אף על פי ששניהם כופרים בעיקר: אין מצילין אותם בנפשם. וכל שכן שאר חייבי כריתות. ומיתות בית דין. שאינן של עריות שאינן מצילין בנפשם. ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין:

Guémara

סנהדרין ע' א

תַּרְטִימָר בָּשָׂר אָמַר רִבִּי זֵירָא תַּרְטִימָר זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מָהוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁכָּפַל רִבִּי יוֹסֵי בְיַיִן נִמְצָא כוֹפֵל אַף בְּבָשָׂר וְנִמְצָא תַּרְטִימָר חֲצִי מָנֶה. אָמַר רִבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָא אָמַר רַב הוּנָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקַּח בָּשָׂר בְּזוֹל וְיֹאכַל. יַיִן בְּזוֹל וְיִשְׁתֶּה דִכְתִיב (דברים כ''א) זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְאָמַר רִבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָא אָמַר רַב הוּנָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר חַי וְיִשְׁתֶּה יַיִן חַי. אֵינִי וְהָא רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דַאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ אָכַל בָּשָׂר חַי וְשָׁתָה יַיִן חַי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. אָמַר רְבִינָא יַיִן חַי מָזִיג וְלֹא מָזִיג. בָּשָׂר חַי בָשִׁיל וְלֹא בָּשִׁיל כְּבָשָׁר כִּיבָא דַאֲכָלֵי גַנָּבֵי. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דַאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ אָכַל בָּשָׂר מָלִיחַ וְשָׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ אֵין נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. תְּנַן הָתָם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן. וְתָנָא אֲבָל אוֹכֵל הוּא בָּשָׂר מָלִיחַ וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּיתוֹ. בָּשָׂר מָלִיחַ עַד כַּמָּה אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בַּר כַּהֲנָא כָּל זְמָן שֶׁהוּא כִּשְׁלָמִים וְיַיִן מִגִּיתוֹ עַד כַּמָּה כָּל זְמַן שֶׁהוּא תוֹסֵס. וְתַנְיָא יַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילוּי. וְכַמָּה תְּסִיסָתוֹ שְׁלשָה יָמִים הָכָא מָאי. הָתַם מִשּׁוּם שִׂמְחָה הוּא כָּל זְמַן שֶׁהִיא כִּשְׁלָמִים נָמֵי אִית בְּהוּ שִׂמְחָה הָכָא מִשּׁוּם אִימְשׁוּכֵי הוּא וּבְכָל שֶׁהוּא לֹא מַמְשִׁיךְ. וְיַיִן עַד אַרְבָּעִים יוֹם אָמַר רִבִּי חָנָן לֹא נִבְרָא יַיִן בָּעוֹלָם אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל''א) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מָאי דִּכְתִיב (שם כ''ג) אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁמַּאְדִּים פְּנֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמַלְבִּין פְּנֵיהֶם לְעוֹלָם הַבָּא. רָבָא אָמַר אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָם. רַב כַּהֲנָא רָמִי כְּתִיב תִּירָשׁ וְקָרֵינָן תִּירוֹשׁ זָכָה נַעֲשֶׂה רֹאשׁ לֹא זָכָה נַעֲשֶׂה רָשׁ. רָבָא רָמֵי כְּתִיב (תהלים ק''ד) יְשַׁמַּח וְקָרֵינָן יְשַׂמַּח זָכָה מְשַׂמְּחוֹ לֹא זָכָה מְשָׁמְּמוֹ וְהַיְינוּ דְאָמַר רָבָא חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פִקְחִין: רש''י מתוך שכפל רבי יוסי ביין. דקאמר ת''ק חצי לוג והוא אמר לוג: כופל נמי בבשר. והוא מנה דקאמר ב' תרטימר: יין בזול. אבל ביוקר לא שכיחי ליה מעות לגנוב כולי האי ולא ממשיך: זולל. לשון זול ואסמכתא למילתיה הוא: מולדא. שם אביו: בשר חי. כדמפרש לקמן בשיל ולא בשיל דזו היא מדת גנב למהר אבל בשיל שפיר לא ממשיך למעבד כה''ג לפי שמתוך שהוא גנב ועושה בסתר אין לו שהות: יין חי. ממשיך מפני שמשובח הוא ולקמן מוקי לה במזיג ולא מזיג אבל בתר יין מזיג לא ממשיך: אמר רבינא יין חי. דקאמר רב הונא מזיג ולא מזיג לאפוקי היכא דנתן בו מים הרבה ואע''פ שרוב בני אדם שותין כן: בשר כיבא דאכלי גנבי. כוויה בגחלים וכוותה בעירובין וניכביה וניכול ובזבחים לאפוקי כבבא דלא: בשר מליח ויין מגתו. לא חשיבי ולא ממשיך: כל זמן שהוא כשלמים. שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים ב' ימים ולילה א' ועדיין בלחלחותו הוא לא אקרי מליח ומשמח את הלב דכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה שהוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלח: כל זמן שהוא תוסס. שהוא נושך בגרון מחמת הוא מחמיץ: הכא. בבן סורר ומורה מאי עד כמה לא קרינן מליח למפטר בן סורר ומורה: ובכל שהוא: לא ממשיך משעבר לילה א' מפיג טעמו ולא חשיב: לשלם שכר לרשעים. שמתענגין בו בעוה''ז ומקבלין בו שכר מצות בעוה''ז: לאובד. היינו רשע שנטרד והולך לו: למרי נפש. אבלים לפכוחי צערייהו: אל תרא יין. כלומר אל תתן עיניך למשוך אחריו: שאחריתו דם. סופו יהרג עליו: כתיב יין ישמח. לבב אנוש בשי''ן דמשמע שומם שמשממהו ונוטל חכמת לבו: וקרינן ישמח. לשון שמחה: זכה. כלומר אם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח את הלב: פקחין. עשאוני פקח:

Zohar

קרח קעח א

תָּא חֲזֵי (קהלת ה') כָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְכֹחֲךָ עֲשֵׂה דָא הוּא דְבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַכְלְלָא שְׂמָאלָא בִימִינָא וְכָל מַה דְהוּא עָבִיד מִבְעֵי לֵיהּ דְּלָא יְהוֹן אֶלָּא כְלִילָן בִּימִינָא. כָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ. דָּא שְׂמָאלָא. לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ דָּא הוּא יְמִינָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ט''ו) יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַכֹּחַ. וְכֵיוַן דְבַר נָשׁ יִזְדְּהַר דְּכָל עוֹבָדוֹי יְהוֹן לְסִטְרָא יְמִינָא וְיַכְלִיל שְׂמָאלָא בִימִינָא כְדֵין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא שַׁאֲרֵי בְגַוֵּויהּ בְּהָאי עַלְמָא וְיַכְנִישׁ לֵיהּ לְגַבֵּיהּ לְהַהוּא עַלְמָא דְאָתֵי וְלָא ייֵמָא בַּר נָשׁ בְּשַׁעְתָּא דַאֲתֵינָא לְהַהוּא עַלְמָא כְדֵין אֶתְבַע מִן מַלְכָּא רַחֲמֵי וְאִיתוּב קָמֵיהּ אֶלָּא כִי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בָתָר דְּיִסְתְּלַק בַּר נָשׁ מֵהָאי עַלְמָא אֶלָּא אִי בָעֵי בַּר נָשׁ דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא יַנְהִיר לֵיה לְהַהוּא עַלְמָא וְיִתֵּן לֵיה חוּלָקָא לְעַלְמָא דְאָתֵי יִשְׁתְּדַל בְּהָאי עַלְמָא לְאַכְלְלָא עוֹבָדוֹי בִימִינָא. וְכָל עוֹבָדוֹי יְהוֹן לִשְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְהָא לְבָתָר כַּד יִתְכְּנִישׁ מֵהָאי עַלְמָא לְאַתְּדְּנָא בְדִינָא תַקִּיפָא בְדִינָא דְגִהֵינָם לֵית תַּמָּן עֵיטָא וְחָכְמָה וְסָכְלְתָנוּ לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא. דָּבָר אַחֵר כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִשְׁאוֹל. בַּגֵּהִינָם אֵית בֵּיהּ מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין. מָדוֹרָא תַתָּאָה שְׁאוֹל. מָדוֹרָא תַתָּאָה מִנֵּיהּ אֲבַדּוֹן וְדָא סָמִיךְ לְדָא מָאן דְנָחִית לִשְׁאוֹל יְדוּנוּן לֵיהּ וּמִתַּמָן יְצַפְצֵף וְעוֹלֶה הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שמואל א' כ') מוֹרִיד שְׁאוֹל וְיָּעַל וּמָאן דְּנָחִית לַאֲבָדּוֹן תּוּ לָא סָלִיק לְעַלְמִין. מָאן דְּאִית בֵּיהּ עוֹבָדָא אִי טָבָא אִיהוּ מָארֵיהּ דְחוּשְׁבָּנָא הָא אוּקְמוּהָ דִבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא עַד לֹא יִשְׁכַּב וְעַד לָא נָאִים בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד חֻשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי דְעָבַד כָּל הַהוּא יוֹמָא וְיֵתוּב מִנַּיְיהוּ וְיִבְעֵי עָלַיְיהוּ רַחֲמֵי מָאי טַעְמָא בְהַהִיא שַׁעְתָּא בְגִין דְהַהִיא שַׁעְתָּא אִילָנָא דְמוֹתָא שָׁאֲרֵי בְעַלְמָא וְכָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא וּבָעֵי בְהַהִיא שַׁעְתָּא לְמֶעְבַּד חֻשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי וְיוֹדֵּי עָלַיְיהוּ בְגִין דְּאִיהִי שַׁעְתָּא דְמוֹתָא וְאִלֵּין אִקְרוּן מָארֵי דְחֻשְׁבָּנָא. וְכֵן מָאן דְּאִשְׁתַּדַל בְּדַעַת וּבְחָכְמָה לְמִנְדַּע לְמָארֵיהּ כַּד יַעַבְדּוּן לֵיהּ לְאִסְתְּכָאָה וּלְאִסְתַּכְּלָא בְאִינוּן חַיָּיבִין דְּאִתְטְרִידוּ בַגֵּיהִנָּם וּבְדַרְגָּא דִשְׁאוֹל וְכֻלְּהוּ צַוְוחִין מֵאִינוּן דַרְגִּין הוּא לָא יִשְׁתְּאַר תַמָּן וְלָא יִשְׁתְּכַח בֵינַיְיהוּ וְעַל דָּא אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בַשְׁאוֹל וְלָא יִשְׁתְּכַח אֶלָּא לְעֵילָא לְעֵילָא בְּאָתָר דְּכַמָּה נְהוֹרִין וּבוֹצִינִין וְכַמָּה כִסוּפִין שָׁאֲרָן בֵּיהּ וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָתֵי (בֵיהּ) לְאִשְׁתְּעַשְׁעָא עִם שְׁאַר צַדִיקַיָּיא דִי בְגַן עֵדֶן. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא. בְהָאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עֲלַיְיהוּ כְתִיב (תהלים ק''ט) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ: תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה, כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ עֲשֵׂה, זֶה הוּא שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִכְלוֹל הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֶלָּא כְּלוּלִים בַּיָּמִין. כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ, זֶה שְׂמֹאל שֶׁנִּקְרָא יָד. לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ, זֶה הוּא יָמִין, כְּשׁ''א (שמות ט''ו) יְמִינְךְ ה' נֶאְדָּרִי בַכֹּחַ. וְכֵיוָן שֶׁאָדָם נִזְהָר שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְצַד יָמִין וְיִכְלוֹל שְׂמָאלָא בִּימִין, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹרֶה בְּתוֹכוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיֶאֱסוֹף אוֹתוֹ אֵלָיו לָעוֹלָם הַבָּא הַהוּא. וְאַל יֹאמַר אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָבֹא אֶל הָעוֹלָם הַהוּא, אָז אֲבַקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ רַחֲמִים, וְאָשׁוּב לְפָנָיו, אֶלָּא עַל זֶה אוֹמֵר, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה, אַחַר שֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אֶלָּא אִם אָדָם רוֹצֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ יָאִיר לוֹ לָעוֹלָם הַהוּא, וְיִתֵּן לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, יַעֲסוֹק בָּעוֹלָם הַזֶּה לִכְלוֹל מַעֲשָׂיו בַּיָּמִין, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, לָדוּן בְּדִין קָשֶׁה, בְּדִין שֶׁל הַגֵּיהִנֹּם, אֵין שָׁם עֵצָה וְחָכְמָה וּתְבוּנָה לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין. פֵּרוּשׁ אַחֵר. כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל. כִּי בַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ מָדוֹרִים עַל מָדוֹרִים, הַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן הוּא שְׁאוֹל. הַמָּדוֹר הַיּוֹתֵר תַּחְתּוֹן מִמֶּנּוּ, הוּא אֲבַדוֹן, וְזֶה סָמוּךְ לָזֶה. מִי שֶׁיּוֹרֵד לִשְׁאוֹל, יָדוּנוּ אוֹתוֹ, וּמִשָּׁם מְצַפְצֵף וְעוֹלֶה. זֶ''שׁ (שמואל א' ב') מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. וּמִי שֶׁיּוֹרֵד לַאֲבַדוֹן, אֵינוֹ עוֹלֶה מִשָּׁם לְעוֹלָם. מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב אוֹ שֶׁהוּא מִבַּעֲלֵי הַחֶשְׁבּוֹן, הִנֵּה הֶעֱמִידוּהוּ שֶׁבְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה, טֶרֶם שֶׁיִּשְׁכָּב, וְעוֹד אֵינוֹ יָשֵׁן, צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּמַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְיָשׁוּב מֵהֶם וִיבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִשּׁוּם שֶׁבַּשָּׁעָה הַהִיא, אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּמַעֲשָׂיו, וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהִיא שְׁעַת הַמָּוֶת, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים בַּעֲלֵי חֶשְׁבּוֹן. וְכֵן מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַעַת וּבְחָכְמָה לָדַעַת אֶת רִבּוֹנוֹ, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, כְּשֶׁיַּעֲבִירוּ אוֹתוֹ לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַנִּדּוֹנִים בַּגֵּיהִנֹּם וּבְמַדְרֵגַת שְׁאוֹל, וְכֻלָּם צוֹוְחִים מֵאֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת, הוּא לֹא יִשָּׁאֵר שָׁם, וְאַל יִמָּצֵא בֵּינֵיהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת בִּשְׁאוֹל, אֵין מַעֲשֶׂה, הַיְנוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב, וְחֶשְׁבּוֹן, הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא מִבַּעֲלֵי הַחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת, הַיְנוּ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַעַת וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָם בִּשְׁאוֹל. וְלֹא יִמָּצֵא אֶלָּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁכַּמָּה אוֹרוֹת נֵרוֹת וְכַמָּה חֲמוּדוֹת שׁוֹרִים בּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם שְׁאָר הַצַדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב (תהלים ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךְ.

Halakha

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט' א. שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְנִבְהָל וְלֹא יָדַע מֵהֵיכָן יַתְחִיל וְשָׁהָה שָׁעָה יַעֲמוֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְאִם טָעָה בְּבִרְכַת הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין אֵין מַמְתִּינִין לוֹ אֶלָּא מִיַּד יַעֲמוֹד אַחַר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרוֹסוֹת נִזְרְקָה בּוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא הִתְחִיל בָּהּ אֲבָל אִם הִתְחִיל בָּהּ מַמְתִּינִין לוֹ שָׁעָה. וְלֹא יְהֵא הַשֵּׁנִי סַרְבָן בְּאוֹתָה שָׁעָה: ב. וּמֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל מִתְּחִילַת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ רִאשׁוֹן אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת. אֲבָל אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הַשָּׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת מַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָרִאשׁוֹנָה וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאַחֲרוֹנוֹת יַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָעֲבוֹדָה:

Moussar

מספר חסידים סי' פ''ט צ' צ''א פְּרִישׁוּת מִן הָעוֹלָם פְּנַאי לַלֵּב וּמְנוּחָה לַגּוּף וְאַהֲבַת עוֹלָם טִרְדַת הַלֵּב וִיגִיעַת הַגוּף. אִם יְשַׁבְּחוּךָ בְּנֵי אָדָם בַּמֶּה שֶׁאֵין בָּךְ דְּאַג אַל תְּהִי לָהוּט אַחַר הַדְּבָרִים וְאַחַר חִדּוּשִׁים כִּי אֵלֶּה מְסִירִים לֵב הָאָדָם מִן הַתּוֹרָה. שׁוּבוּ פְתָאִים כִּי הַתְּשׁוּבָה מְקוּבֶּלֶת וְהֵטִיבוּ מַעֲלְלֵיכֶם בְּעַד הַיְכוֹלֶת עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ טֶרֶם יָבֹא בְּדִין עָלֵינוּ. כִּי הוּא ה' שׁוֹפְטֵינוּ אֲשֶׁר עֵינָיו פְּקוּחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו: זָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה תָּמִיד מְעַיֵּין בְּטַלִיתוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת לִרְאוֹת אִם נִקְרְעוּ אוֹ נִתְקַלְקְלוּ חוּטֵי הַצִיצִית וְהָיָה מְצַיְיצָם כְּהִלְכָתָן וְהָיָה מוֹדִיעַ לְבַעַל הַטַּלִית: יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד בְּאֵיזֶה עִנְיָן כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ לְכַבֵּד אָב וָאֵם יָקוּם מִפְּנֵיהֶם וִיכַבְּדֵם וּלְאַחַר קוּמוֹ יַחֲזוֹר וְיֵשֵׁב אֲפִלּוּ הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת שֶׁאִם יֵלֵךְ לוֹ אָז לֹא יֵרָאֶה שֶׁקָּם לִכְבוֹדָם:

L'intérêt de l'étude du 'Hok Lé-Israël

Procure un bienfait extraordinaire pour l'âme ('Avodat Hakodech du 'Hida)
Est une nourriture spirituelle pour la Chekhina (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Une réparation....
Entraîne de mériter la miséricorde (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Est réputée pour être une source de Parnassa (Guémara Bétsa 16a)
C'est une Mitsva pour tout Juif d'acquérir l'ouvrage 'Hok Lé-Israël" (Ma'assé Rokéa'h)
Procure une longévité de la vie éternelle et tout le bien réservé, dont aucun oeil n'a pu en percevoir l'ampleur (Yessod Véchorech Ha'avoda)